תרבות

לרן יש יום טוב וסופי מצילה את המצב, בדרך הם מדברים על קרוסלות מכוסות נזלת וישבנים, ומגיעים לתהיות קיומיות. הם מדברים על זכות הלימון על גופו, לומדים מילים חדשות, ומגלים היכן מסתתרים שקדי העגל. הם מעליבים מבחר עדות, ומספרים על מורשת קרב חיל הפרשים הפולני המהולל. הם מקריאים תפריטי קינוחים כדי שאתם לא תצטרכו, ומקנחים בשירים עוקצניים של מרטיאליס. כאלה אנחנו, מתוק-מלוח.

סופי חושפת את הזהות הסודית שלה ומגלה שיש לה כוחות על, רן מנסה להחביא את המיקרופיש (זה לא יופמיזם), הם שוכחים על מה הם דיברו, טובעים בחלב, הם בודקים האם כל הספרות הרומנטית היא ספרות פנטזיה, מתגעגעים לריס ווית'רספון, מנסים לשכנע את שילגייה לעזוב את הבית, וכרגיל, הכל מגיע לפוליטיקה.

הפעם, סופי ורן דנים בנושא הכאוב של קינוחים יוקרתיים בפלאפליות, מתלוננים על אמינות בגרמלינס בפרט ובקולנוע בכלל, מנסחים פמפלט הנחיות לחיים, בודקים האם הם החברה המוזרה, ועושים קולות של שטיח. תבואו רעבים.