תלונות

נגמר לסופי ורן על מה לריב, אז הם מתווכחים אם דים-סאם או קרפלך זה יותר טוב. בסוף מסתבר שכולם פולנים. רן מתלונן על אנשים ששומרים מקום בתור ומבקש מסופי עצה איך להתמודד - בסופו של דבר נשפך דם. סופי מציעה לרן לאכול קילו וחצי של טירמיסו (קוחש"ט להלן), רן מתנגד בגלל שזה אומר שהוא יאכל קוחש"ט, סופי טוענת שאפשר גם פיצה וקוחש"ט, אבל רן מסביר שאם יש אפשרות לאכול קוחש"ט, למה שהוא יאכל פיצה ולא קוחש"ט. לבסוף הם מקריאים את "האהבה הישנה" של שלמה ארצי, ואיכשהו זה מגיע לחלליות (השיר, לא סופי ורן).
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי ורן מקדימים קנה לושט וישר נכנסים לפינת העברית שלהם (אנחנו חצי בטוחים שככה משתמשים בביטוי הזה), ויפה שעה אחת קודם. אז סופי לוקחת את רן לשיחת הבהרה, ומוחה על כך שהוא לא יודע לקבל מחמאות. רן מסביר לה מה חוקי המשחק (רמז: דומה לסקווש), ומתחיל לספור נקודות. לסופי יש, מסתבר, המוח השני הכי גדול שראינו. סופי מתאמנת בלהאמין שלקוביות יש רגשות, ורן הופך לטרחן מעצבן, וככה מפסיד בויכוח. באותו נושא, סופי דנה בשאלת מאזין: "למה רן טועה כל הזמן?" רן מנסה לטעון שהוא לא, וכרגיל, טועה. נארף!
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן מתלונן על שלט פרסומת ליד ביתו, בו מבטיחים ששווארמה טובה היא כמו משפחה, וסופי מסבירה לו שזה בדיוק ככה, כולל גיסות וסבים. הם משחקים Funemployed, רן מתראיין לתפקיד נהג מונית בעל זרועות תמנון, וסופי מדענית מטורפת עם חיבה לריקודי בטן. בפינת העברית שלנו, סופי ורן דנים במשמעות הביטוי "מחרה מחזיק", ומגלים שיש בהחלט קשר לעברה וזעם. אז הם דנים במתחרה הגדול של ג.ר.ר. טולקין, ס.ג.י. נהור.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי מסבירה לרן שלמי שאין ציפיות אין אכזבות, אז רן מסביר לסופי שלמי שאין ציפיות - אין לו גם אכזבות. סופי מאוכזבת, אבל רן תולה את האשמה בציפיות שלה. מפה לשם - חמש הדקות הכי טובות שלהם אבר (תבואו בלי ציפיות אבל). רן וסופי מדברים על כלוב הפאראדיי המקולל שנקרא מעלית, ודורשים את התערבות כוחות הביטחון. הם מקריאים את השיר הקריפי "לא דיברנו עוד על אהבה" של אהוד מנור, וסופי צריכה לשטוף את עצמה. רן תוהה למה כל מי ששומע אופרה בסרט הוא נבל, סופי מוכיחה אותו על טעותו, ומסבירה שהיא עצמה שומעת אופרה, ויש לה רק אי וולקני ובסיס טילים. רצוי אולי שלא נרגיז את סופי יותר. מאזין אמיתי שואל אותם מה הם מצפים למצוא כשהם פותחים חבילת שוקולד, ואולי מופתע לטובה. סופי מסיימת, כהרגלה, בגרעפס.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי ורן דנים על נושא חשוב לכל נהג והולך רגל, ההנדברקס. בדרך (ראיתם מה עשינו?) רן מבטא לא נכון גראן-פרי, וסופי מוותרת על זה, וזה לטובתכם. סופי מגלה שרן עבד בשיחות וידאו באינטרנט, לבסוף הם מסכמים שתעשיית הרכב לא משהו. סופי מסבירה לרן שהחיים זה כמו רכבת הרים, והוא לא מבין כלום. סופי מגלה חדווה מוזרה לקיא, והם משפריצים אותו על כל האזור, ראו הוזהרתם. קארן, סליחה, סופי, מתלוננת שמסעדות מבקשות ממנה משוב, רן, כרגיל, תומך בפטריארכיה. סופי מאתגרת את רן להאמין בהומאופתיה, הוא מצליח ברמת דילול X30, שזה ממש המון, אבל לא מצליח לבטא "פלסבו" נכון. הם מאבדים את הראש כי מאזין (אמיתי) שלח להם שאלה, ומבארים איך פרופסור פרגמון ואישתו, הגברת פרופסור פרגמון, תרמו לצבעה של הגבינה הלבנה.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי ורן מסבירים מה לא הגיוני בסיפורי התנ"ך, בואו נגיד ש"גבר שומע קולות" זה מוטיב חוזר. אז הם מדברים על השירה העברית המודרנית וכמה היא קריפית, למאזין דני סנדרסון מומלץ לדלג. הם משווים בין קפה ותה, מדברים על התמכרויות ועל יחס אנושי (סופי רוצה אחד ולא רוצה את השני). רן מצטט את ניקול ראידמן מ2017. בפינת העברית שלנו, סופי מדגימה כיצד היא אוחזת במקל בשני קצותיו, ורן מתחבא מתחת לשולחן מפחד הפטריארכיה. עד שהם יגיעו, סופי ורן מספיקים גם לבקר את האנשים שיש להם חצי תאווה בידם ועוד מתלוננים על זה. אנחנו בטוחים שהפטריארכיה תגיע בכל רגע לעצור אותם.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי מספרת על הפעם שמירב (שם בדוי) הבטיחה לה מכות ולא קיימה, רן מסביר שהיא *עדיין* לא קיימה. אז הם עוזרים לאדם אקראי מהאינטרנט™ להיות יותר חיובי, וזה כולל הרבה תנועות חיוביות אופקיות עם הראש, כדי לנער את המחשבות השליליות החוצה. הם נותנים דעתם על בעית הכפכפים והגרביים שפושה בקרב בני הנוער, ומספקים שלל המלצות כיצד להיות פאשניסטה, פשוט כסף על הרצפה. לקינוח, הם מקריאים תפריטי קינוחים, ללא ספק זה הפי אנדינג.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי מתלוננת על קיומם של בגטים בפרט וצרפתים בכלל. רן מגלה שהכל בגלל שהיא לא טובה בלאכול ו/או להכין סנדוויצ'ים, וסופי טוענת להיפך. הם משווים בין חתולים לכלבים, בצורה יסודית עד לרמת פלוצים וטיפול בגופות. רן מסביר באריכות מעוררת השתאות שגברים רוצים מכשירים עם הרבה הרבה הרבה אפשרויות. יותר, אם אפשר. סופי מגלה אמפתיה, אבל לא באמת. יש קטע פוסט קרדיטים, כדאי להישאר עד הסוף!
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן וסופי מספרים מורשת קרב, מהקרב על המתלה. סופי יוצאת לטווח באויב, מקבלת קצין ומאכזבת את המאזינים. אז היא מתיישבת על בטונדה קפואה, ומגלה שאמא שלה צדקה, שוב. רן מספר על הפעם שהפך לאטרקצית אולטרסאונד. הם בודקים באילו אותיות אפשר לבטוח ובאילו פחות (רמז: לא בה'). הם חוזרים לשירים של מרטיאליס, מקנחים בתפריט קינוחים, וסופרים לייקים.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com, ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן מכריז על פתיחת עונת הקרמבו, וסופי עוזרת לו למצוא טעמים חדשים ומפתיעים. בדרך היא מורחת את כפות רגליה בשוקולד לבן, ומכריזה שכל העוגיות העגולות הן "מארי" (אל תשאלו). רן מציע לסופי להתחבר לשורשיה האינואיטים, לשבת על קרחון ולעשות מה שמרגיש לה נכון. אמא של סופי צודקת, מסתבר. סופי פותחת במרד גיל המעבר, ורן מייעץ לה איך למרוד נכון. הם מוצאים לסופי שם כנופייה חדש, והם דנים באפשרות של מרד הפוך על הפוך. לבסוף הם מגיעים למסקנה שסופי היא דייט זול.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ואולי אפילו נתייחס.