תרבות

סופי מסבירה לרן שלמי שאין ציפיות אין אכזבות, אז רן מסביר לסופי שלמי שאין ציפיות - אין לו גם אכזבות. סופי מאוכזבת, אבל רן תולה את האשמה בציפיות שלה. מפה לשם - חמש הדקות הכי טובות שלהם אבר (תבואו בלי ציפיות אבל). רן וסופי מדברים על כלוב הפאראדיי המקולל שנקרא מעלית, ודורשים את התערבות כוחות הביטחון. הם מקריאים את השיר הקריפי "לא דיברנו עוד על אהבה" של אהוד מנור, וסופי צריכה לשטוף את עצמה. רן תוהה למה כל מי ששומע אופרה בסרט הוא נבל, סופי מוכיחה אותו על טעותו, ומסבירה שהיא עצמה שומעת אופרה, ויש לה רק אי וולקני ובסיס טילים. רצוי אולי שלא נרגיז את סופי יותר. מאזין אמיתי שואל אותם מה הם מצפים למצוא כשהם פותחים חבילת שוקולד, ואולי מופתע לטובה. סופי מסיימת, כהרגלה, בגרעפס.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי ורן מסבירים מה לא הגיוני בסיפורי התנ"ך, בואו נגיד ש"גבר שומע קולות" זה מוטיב חוזר. אז הם מדברים על השירה העברית המודרנית וכמה היא קריפית, למאזין דני סנדרסון מומלץ לדלג. הם משווים בין קפה ותה, מדברים על התמכרויות ועל יחס אנושי (סופי רוצה אחד ולא רוצה את השני). רן מצטט את ניקול ראידמן מ2017. בפינת העברית שלנו, סופי מדגימה כיצד היא אוחזת במקל בשני קצותיו, ורן מתחבא מתחת לשולחן מפחד הפטריארכיה. עד שהם יגיעו, סופי ורן מספיקים גם לבקר את האנשים שיש להם חצי תאווה בידם ועוד מתלוננים על זה. אנחנו בטוחים שהפטריארכיה תגיע בכל רגע לעצור אותם.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

סופי מספרת על הפעם שמירב (שם בדוי) הבטיחה לה מכות ולא קיימה, רן מסביר שהיא *עדיין* לא קיימה. אז הם עוזרים לאדם אקראי מהאינטרנט™ להיות יותר חיובי, וזה כולל הרבה תנועות חיוביות אופקיות עם הראש, כדי לנער את המחשבות השליליות החוצה. הם נותנים דעתם על בעית הכפכפים והגרביים שפושה בקרב בני הנוער, ומספקים שלל המלצות כיצד להיות פאשניסטה, פשוט כסף על הרצפה. לקינוח, הם מקריאים תפריטי קינוחים, ללא ספק זה הפי אנדינג.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן וסופי משחקים funemployed, זה כיף כמו שזה נשמע (ואפילו יותר). סופי מתראיינת לתפקיד דראג קווין פרוותית, רן מתראיין לתפקיד נער מזבח בעל מכנסי יוגה צמודים. אז הם משווים בין ים לבריכה, ומגיעים למסקנות מפתיעות (בשניהם יש שתינה של ילדים). רן צריך לדבר עם ההורים שלו על הבת-מצווש שהם לא עשו לו. אז הם דנים בביטויים עבריים ומשמעותם, "אוויל משריש" (לא מה שחשבתם) ו"יודע צדיק נפש בהמתו" (בדיוק מה שחשבתם). לבסוף סופי מנעימה לנו זמירות.
תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן וסופי מספרים מורשת קרב, מהקרב על המתלה. סופי יוצאת לטווח באויב, מקבלת קצין ומאכזבת את המאזינים. אז היא מתיישבת על בטונדה קפואה, ומגלה שאמא שלה צדקה, שוב. רן מספר על הפעם שהפך לאטרקצית אולטרסאונד. הם בודקים באילו אותיות אפשר לבטוח ובאילו פחות (רמז: לא בה'). הם חוזרים לשירים של מרטיאליס, מקנחים בתפריט קינוחים, וסופרים לייקים.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com, ותראו מה אתם יכולים לגרום לנו לעשות.

רן וסופי חוזרים לתת עצות למאזינים (לא באמת מאזינים): הם מדברים על האתיקה של פרידות, מתי ואיך, ופותחים במיזם של מתנות פרידה; אז הם מדברים על שותפות לדירה ושימת גבולות לאנשים לפני שהם מודדים את שמלת החתונה של אמא שלך שמתה. רן עושה טעות ומספר על הקשר בין הזמרת אניה למעשי אהבים. רן מברר סוף סוף את השאלה שטרדה גברים מתחילת הזמן: מה נשים רוצות? סופי מסבירה, וזה לא כזה מסובך, מסתבר. רן צריך לשבת. אז הם מתלוננים על תוספות לפיצה שיצאו לגמרי משליטה, והם לא מדברים על אננס. סופי שכחה את המילה לדבר הזה, נו, שתרנגולות גרות בו.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ואולי אפילו נתייחס.

רן מכריז על פתיחת עונת הקרמבו, וסופי עוזרת לו למצוא טעמים חדשים ומפתיעים. בדרך היא מורחת את כפות רגליה בשוקולד לבן, ומכריזה שכל העוגיות העגולות הן "מארי" (אל תשאלו). רן מציע לסופי להתחבר לשורשיה האינואיטים, לשבת על קרחון ולעשות מה שמרגיש לה נכון. אמא של סופי צודקת, מסתבר. סופי פותחת במרד גיל המעבר, ורן מייעץ לה איך למרוד נכון. הם מוצאים לסופי שם כנופייה חדש, והם דנים באפשרות של מרד הפוך על הפוך. לבסוף הם מגיעים למסקנה שסופי היא דייט זול.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ואולי אפילו נתייחס.

סופי מתלוננת על סרטי קאלט משובחים, אז רן הורס לה כמה סרטים שהיא כן אוהבת. הם דנים על הומור מבטאים בדרך, ובסוף מחליטים להשאר ביחד. סופי מדברת על צום (כן, שוב. תתמודדו.) ורן הפעם יותר מכיל, והוא מציע שרות חרום חדש, עבור מי שלקו בחלושעס של צום (התקשרו 102). הם מקריאים שירה אירוטית שכתב להם AI, וצוחקים עליו כי הם אנשים רעים. הם שוקלים גמילה מחמצן, ואז עושים קולות של שטיח, סתם, כי בא להם.
אם יש לכם השגות כלשהן, תרגישו חופשיים לכתוב לנו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או באימייל בכתובת tiruma.podcast@gmail.com ואולי אפילו נתייחס.

לרן יש יום טוב וסופי מצילה את המצב, בדרך הם מדברים על קרוסלות מכוסות נזלת וישבנים, ומגיעים לתהיות קיומיות. הם מדברים על זכות הלימון על גופו, לומדים מילים חדשות, ומגלים היכן מסתתרים שקדי העגל. הם מעליבים מבחר עדות, ומספרים על מורשת קרב חיל הפרשים הפולני המהולל. הם מקריאים תפריטי קינוחים כדי שאתם לא תצטרכו, ומקנחים בשירים עוקצניים של מרטיאליס. כאלה אנחנו, מתוק-מלוח.

סופי חושפת את הזהות הסודית שלה ומגלה שיש לה כוחות על, רן מנסה להחביא את המיקרופיש (זה לא יופמיזם), הם שוכחים על מה הם דיברו, טובעים בחלב, הם בודקים האם כל הספרות הרומנטית היא ספרות פנטזיה, מתגעגעים לריס ווית'רספון, מנסים לשכנע את שילגייה לעזוב את הבית, וכרגיל, הכל מגיע לפוליטיקה.